<h1>סמ"ג עשין סימן פ"ב</h1>
<h2>דף סה.</h2>
פסקינן במי שמת (ב"ב קנ"ה ב'), קטן שהגדיל והביא הזכר שתי שערות אחר שלש עשרה שנה והבת אחר שתים עשרה שנים אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו מתנה במטלטלין אבל בקרקע אין מעשיו קיימין עד שיהא יודע בטיב משא ומתן אחר שיגדיל (רמב"ם מכירה פכ"ט הי"ב). בד"א בקרקע שלו אבל בקרקע שירש מאבותיו או משאר מורישיו אין ממכרו ממכר עד שיהא בן עשרים שנה, כרב נחמן בפרק מי שמת (שם קנ"ו א') וכן רבא בג' מדות דהתקבל (גיטין ס"ה א'), אע"פ שהביא שתי שערות ואע"פ שיודע בטיב משא ומתן אין מעשיו קיימין שמא ימכור בזול מפני שדעתו נוטה אחר המעות ועדיין לא נתיישב דעתו בדרכי העולם (ע"פ רמב"ם שם הי"ג). אמר אמימר (שם קנ"ה ב'), מתנתו כשהוא פחות מבן עשרים בין במתנת בריא בין במתנת שכיב מרע הרי זו קיימת, שאילו לא הגיע לידו הנייה גדולה לא נתן והוא דבר שאינו מצוי תמיד [ו]אמרו חכמים תתקיים מתנתו כדי שיהו דבריו נשמעים (רמב"ם שם הי"ד). בד"א שמוכר בקרקע אביו כשהוא בן עשרים כשהביא שתי שערות או כשנולדו בו סימני סריס אבל אם לא הביא (או) [ו]לא נעשה סריס עדיין קטן הוא ואין ממכרו בקרקע ממכר ואפילו בנכסיו עד שיגיע לרוב שנותיו (רמב"ם שם הט"ו) כדמסקינן בפרק מי שמת (שם קנ"ה ב'). בפרק מי שמת (קנ"ה א') אומר רבי עקיבא, מי שמכר בין בנכסיו בין בנכסי אביו ומת ובאו קרוביו וערערו שהיה קטן בשעת שמכר ובקשו לבדקו אין שומעין להם לנוולו ועוד שהסימנין משתנין במיתה וחזקה היא שאין העדים חותמין על השטר אלא אם כן ידעו בודאי שהמוכר גדול (רמב"ם שם הט"ז). בפרק הדר תניא, השכור מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנותיו קיימין ואם הגיע לשכרותו של לוט והוא השכור שעושה ואינו יודע מה הוא עושה אין מעשיו כלום והרי הוא כשוטה או כקטן פחות מבן שש (רמב"ם שם הי"ח).
